החלטה בתיק ס"ע 21837-11-11

1.         לפני בקשה לתיקון פסק הדין מיום 6.2.2013. המבקש, שהינו התובע בתיק, מבקש כי יתוקנו פרטי הנתבעת  מ"סלע אברהם בנין ובניו בע"מ" ל"סלע אברהם ********* התובע טוען כי כאשר הגיש את תביעתו סבר כי הועסק בחברה "סלע אברהם בנין בע"מ", ואולם כאשר ביקש לאכוף את פסק הדין שניתן בהסכמה, גילה כי אין חברה כזאת, וכי מעסיקו הוא אברהם סלע. מוסיף התובע כי גם תלושי השכר מ-9/2010 ועד 2/2010 מלמדים כי אברהם סלע הוא הנתבע הנכון, וכי הסתמך על האמור בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת.

2.         מנגד טוענת הנתבעת כי אין מדובר בתיקון פסק דין אלא בבקשה להרמת מסך, ולחיובו אישי של מנהל הנתבעת בחובות הנתבעת, מבלי שנתקיימו התנאים הנדרשים לכך. כמו כן חלף זה מכבר המועד האחרון להגשת בקשה לתיקון פסק הדין שניתן ביום 6.2.13, מה גם שהמסמכים המצויים בתיק מעידים כי התובע עבד בחברת אברהם סלע באמצעות שירות התעסוקה.

3.         סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט) מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה וקובע את התנאים לכך.  וזו לשון הסעיף:

"מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן רשאי הוא תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה: לעניין זה 'טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב ,פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב (פ"ד לב 667) התייחס השופט שמגר (כתוארו אז) לסוגי הטעויות שניתן לתקן במסגרת תקנה 486 שעסקה בתיקון טעות סופר, באומרו:

            "מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל".

משמע שסוגי הטעויות הניתנים לתיקון על פי הוראת סעיף 81(א) לחוק לא נועדו לאפשר תיקונים מהותיים אלא השמטה מקרית, טעות קולמוס וכד'. בענייננו מתבקש לא תיקון  שמו של בעל הדין אלא שינוי בעל הדין, והחלפתו במי לא היה כלל צד להליך קודם לכן, ולא נתבע בכתב התביעה.

לעניין תיקון שמו של בעל דין לאחר מתן פסק דין נפסק ברע"א 1332/98 אייבי טרנס ספנות בע"מ נ' מאיירון שיפינג בע"מ, פ"ד נב(3) 476 בע' 478 כי:

" הסמכות לתקן את שמו של בעל-דין נתונה לבית-המשפט גם לאחר מתן פסק-הדין. ההבחנה הבסיסית החולשת על הפעלת הסמכות לתיקון שם של בעל-דין היא בין תיקונים שמשנים את משמעות ההחלטה ובין אלה שמבטאים את כוונתו של פסק-הדין המקורי נושא התיקון. תיקונים המשנים את משמעות ההחלטה אסורים על בית-המשפט. לעומת זאת, תיקונים המיישמים את הכוונה המקורית באים בגדר סמכותו של בית-המשפט" (ההדגשות הוספו ד.פ.).

מכאן, שעל המבקש לשנות את שם בעל הדין להוכיח שהתיקון יתאים לכוונת פסק הדין המקורי מבלי לשנות את מהותו, ושהנתבע ידע או צריך היה לדעת שהתביעה מכוונת אליו, שאם לא כן :  

"עלול להיווצר מצב שבו נתבע שהתעלם מכתב תביעה משום שחשב (באופן סביר) שלא בו מדובר, ימצא את עצמו חייב על פי פסק הדין. זאת, אף שלא הייתה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני התביעה. ברור כי תוצאה כזו אינה סבירה. היא עומדת בניגוד לעיקרון הבסיסי שיש לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט" (שם, בע' 478)

4.         בענייננו, פסק הדין ניתן נגד הנתבעת בכתב התביעה - חברת  סלע אברהם בנין בע"מ ח.פ 530524196. על כן לא ניתן לשנות את בעל הדין בפסק הדין שניתן, בוודאי שלא על דרך בקשה לתיקון פסק דין. אברהם סלע לא היה צד להליך, לא התגונן נגדו, ולא ניתן לו יומו בבית הדין. מדובר בתיקון מהותי שאינו יכול להיעשות על דרך תיקון טעות בפסק הדין, שכן אין מדובר בטעות כלל ועיקר. פסק הדין ניתן נגד הנתבעת על פי האמור בכתב התביעה.

למעלה מן הצורך יודגש כי על פי הוראות סעיף 81 (ב) לחוק בתי המשפט נדרשת הסכמת הצדדים לתיקון פסק דין שניתן על דרך הפשרה. בענייננו, מתנגדת הנתבעת לשינוי פסק הדין ולכן גם מן הטעם הזה יש לדחות את הבקשה.

            סוף דבר- הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  ח' אייר תשע"ג, 18 באפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: